לפני הרבה שנים כשרק הגעתי לאיטליה, יפתח קבל עבודה באחד החגים, לשמור על בית הכנסת באחת הערים הקטנות באזור אלטו אדיג'ה (Alto adige), ממש עבודת חלומות. כך שבין שמירה לשמירה, עלינו להרים ברכבל או ברגל וטיילנו לנו. הרגשתי שאני נמצאת בתוך סצנה מתוך היידי בת ההרים. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי בקתת הרים אמיתית, והתאהבתי!
בקתת ההרים הייתה עשויה מעץ, הגישו לנו חלב שכרגע נחלב מהפרה, כוס מיץ דומדמניות (כך גיליתי שיש בערך מיליון סוגי פירות יער ולכל אחד שם מיוחד משלו) ועל השולחן הייתה נבחרת של עוגות שטרודל יפיפיות. האח דלקה והייתה אווירה מהאגדות.
בהמשך, במהלך השנים, גם כשהילדים כבר נולדו בארץ, ניסינו לשלב בטיולים שלנו ביקור בבקתות הרים. מבחינתנו ההגעה לבקתה הייתה חזרה למקום פשוט, שמאפשר מנוחה ורגיעה, חזרה לדברים הבסיסיים והפשוטים.
את היום יום לא חיינו באלפים אלא בעיר הגדולה, מילנו. שהיא חלק ממחוז לומברדיה (Lombardia). יום אחד גילינו שבדיאלקט המקומי, הכינוי לבקתות ההרים הוא ביתא – Baita . ונראה שיש קשר למילה בית בעברית. בית שמסמל מקום חם שאליו ניתן להגיע ולמצוא ארוחה חמה ומקום לישון.
לאחר שנים שאת הבית שלנו הקמנו בארץ, ברמת הגולן, החלטנו שהשם שמתאים לעסק שלנו הוא ביתא – BAITA. מחבר את העבר שלנו וההווה ומסמל מה שחשוב עבורנו.
